מחפשת שקט נפשי

היום הגעתי אל ההורים, אחרי שבוע דיי עמוס, שכלל מקווה וחתונה של קרובת משפחה כשכולם אמרו לי ״בקרוב אצלך״, הרבה עומס בעבודה, ומקווה רוחני בים.

הבקרוב אצלך משול לאמרה – כשתצליחי להגיע לאהוב את עצמך בקרוב, וכך יגיע בן הזוג המיוחל.

בכיתי במקלחת ושוב הפעלתי את אמא. אני בוכה גם עכשיו. אני אף מרגישה אשמה בכאבי הרגליים שלה, ומפללת כל יום שיעבור לה.

אני יודעת שהבכי הזה הוא שוב דוגמה צחה לחוסר האהבה המפעמת בתוכי כלפי עצמי.

תוך כדי הנסיעה עם אבא היום הבנתי שמאז התיכון אני מקיימת יחסי שנאה עם עצמי. מדברת אליי רע, אומרת לעצמי דברים רעים, ובקיצור בקשר נורא עם עצמי. ומאז למעשה לא הצלחתי להפסיק את מחול השדים הזה.

הקשר עם עצמי נתן דרור ליחסים שלי עם אחרים, והו איזו חגיגה. יחסים לא טובים עם גברים, עם חברות, עם בני המשפחה, ולמעשה, עם כולם.

רומסת את עצמי בכל מקום שאני צועדת אליו. ומרגישה עוד יותר רע עם עצמי עם כל דחייה כל פעם מחדש.

אני מתחננת בכל תפילה שלי לבורא שיחמול לי ושיעזור לי להגיע לשקט הנפשי שאני כל כך זקוקה לו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s