הזוהר ומסתריו

אתה יודע, באמצעות התורה הבודהיסטית שמקדשת את הכאן והעכשיו, אני מנסה להלחם במחשבות השליליות והטורדניות שמגיעות לפתחי. אני מנסה, כמו פעם, להעריך את הרגעים הקטנים האלה, כמו סיבוב המפתח בסוויצ׳ וההצתה הזו שגורמת לכל הרכב לפמפם.

אבל לפעמים, כשאני לא מצליחה להתרכז רק בשטיפת הכלים, מתפלק לי איזה בכי. זה קורה בדרך כלל כשאני נזכרת ברגעים שהרגשתי מאושרת בזרועות גרשון, והעיניים הקטנות שלו חייכו, והיה מספיק להסתכל עליהן כדי להבין שהוא מרגיש בדיוק את אותו הדבר. ואז אני חוזרת לאותם רגעים של הנתק החזק שהוא עשה ממני כשחזר ארצה, זאת כשאמר כשהיה בחו״ל, שבכלל לא בטוח שנפגש שוב.

ואני, כמו כסילה גמורה, הולכתי שולל על ידי אדם שראה בינינו התאמה גבוהה מאד. גם אני הרגשתי ככה אמנם, וכך היה נראה גם שגרשון, אך הוא בחר לברוח. אני לא מבינה את זה, אמרתי למי שקרא עבורי בספר הזוהר לפני חודש.

אני לא מבינה למה הוא נעלם ככה. למה זה צריך להיות ככה. הקורא בזוהר השיב בתמורה: וגרגיר של חול את מבינה איך הוא נוצר? הוא שואל. את באה לספר למישהו על כמה את שבורה מבפנים, והוא העיקר שואל מה עם זוגיות. על איזה זוגיות אתה מדבר בדיוק? על זוגיות שאני יכולה להצמיח מהשבר כלי שאני? אמנם זו בדיוק השאלה שרציתי לשאול, אבל בשיא טמטומי רציתי לדעת על גרשון. עדיין, נאחזת באיזושהיא תקווה. אבל אני כל פעם מזכירה לעצמי שאני בעצם עדיין לא שם, עם כל הרצון שלי, אני פשוט שבורה מבפנים. בפרט אחרי מה שקרה עם גרשון.

הימים האחרונים עברו עליי בחוסר סבילות עצמית. היום אולי היה קצת יותר טוב, אבל סיימתי אותו בבכי במקום ביוגה כפי שתיכננתי. בסוף השבוע קראתי בספר ״איש רגיש מאד״, והתברר לי שאני אכן כזאת. ידעתי על רגישותי הגבוהה, אך לא ידעתי שיש מי שכתב אותי ממש, ובעצם נתן תוקף לכל התחושות הכבדות שבתוכי, שכל דבר אני בעצם מרגישה בעוצמה גבוהה, ושאני שמה לב לכל מה שקורה סביבי, מאד ערה לסביבה ולמי שבמקרה, עשוי להיות זקוק לי או פשוט לעזרה.

חדלתי מלקרוא בספר כי הרגשתי שזה מכניס אותי לקושי להתמודד, והחלטתי לקרוא בו בסוף השבוע, כמה כבד שהוא יהיה, לפחות יש לי את הזמן לעכל ולעבוד עם זה.

מדברים בספר בין היתר על ההערכה העצמית הנמוכה והבטחון העצמי הנמוך של אנשים רגישים מאד. על היכולת שלהם לעבוד בעולם היצירה, ההוראה, הטיפול והייעוץ, ועל הקושי שלהם להשתלב בעולם העסקים או בכל מה שקשור למכירות.

מדברים על כך שהם מרגישים רגשות בעוצמות גבוהות, שהם בדרך כלל מעמיקים ברוחניות ושהם מרבים לצלול לעולמות תוכן עמוקים ומחשבות עמוקות. עוד אמשיך לקרוא בו ואספר הרלוונטי לי.

כאדם רגיש מאד אני יכולה להעיד שההתמודדות היומיומית לא קלה לי. בפרט כשכל הבור הזה של גרשון מעיב כמו עננה שחורה מעליי. ובכלל, ההרגשה של החוסר הערכה עצמית הכמעט מתמדת שאני מרגישה ימים כלילות. תמיד מרגישה שאני לא עושה מספיק טוב, תמיד מרגישה שאני לא מספיק טובה. ובדיוק את הדברים האלה תיווכתי לגרשון בפגישה האחרונה שלנו. כשסיפרתי שצמחים מתים לי בין הידיים. זה הזכיר לי דייטים כושלים עם גברים שמוארים באור שלילי כמו שהארתי את עצמי.

כל פעם שאני נופלת לבכי ולרחמים עצמיים אני נזכרת שזה כל דבר חוץ מאשר אהבה שאני מפגינה כלפי עצמי. וכנראה קל לי ליפול לשם, פשוט כי אני לא אוהבת את עצמי.

אנא ממך, עזור לי שיהיה לי קצת יותר קל ונעים כאן. עזור לי להצליח לעשות כח התנגדות נגד היצר הרע שבי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s