1:29, 03:28

הלילה הלכתי לישון כבר בתשע. הייתי עייפה מכל העבודה שנעשתה בשבת, שהייתי חייבת את זה.

בתגובה התעוררתי כבר ב-01:29, הרגיש כאילו לא ישנתי כלל, אך עדיין קמתי עם כוחות. קימה שנייה וסופית ב-03:28.

במקלחת, ממש כסיימתי את פעולות הנקיון האחרונות, נזכרתי בדבריה של המדריכה לקבלה: ״זו את, זה בכלל לא קשור לגרשון״.

אז הגעתי ככלי שבור, כמו שאני רוב שנותיי, רוב קיומי הגשמי על הגלובוס, והכרתי את גרשון, בפני עצמו כלי שבור, לכאורה.

זו בכלל שאת לא אוהבת את עצמך מספיק. או, שאת לא אוהבת את עצמך. נקודה.

המדריכה מתארת אותי ככלי עם חורים שהכל יוצא מהם.

זה קשה מנשוא, להכביד על עצמי עוד ועוד. להיות בנתינה כל הזמן, מאז שאני זוכרת את עצמי, כי אני כזאת, ולהבין שהחוסר אהבה שלי אליי גורם לכל כך הרבה כאב.

אני בוכה לא כי אני מרחמת על עצמי, אלא פשוט כי כואב לי.

האמרה הזו של המדריכה, שגרשון בכלל לא קשור לתחושות האישיות כלפי עצמי, וזו רק אני בתמונה, זה להכנס עם סכין פנימה ולחתוך בבשר החי שלי.

״את כלי לא שלם״ היא אומרת לי, ״והצלחת לקרב בגלל זה כלים לא שלמים אחרים״, (ובתרגום שלי: ולכן את כל כך שבורה עכשיו).

אתה יודע, לא מעט מהכלים הלא שלמים האלה כביכול שפגשתי, הצליחו למצוא להם זוגיות ואף חתונה לא הרבה זמן אחרי שסיימו איתי קשר כזה או אחר.

אני מנסה מאד להחזיק חזק, בתוך כל הסערה הזו שמתחוללת בתוכי.

עוד היא מוסיפה, כל הדברים האלה שאני חווה, לנשמה לא קורה כלום. זה רק האגו שמדבר, רק האני, הפגוע.

מנסה כל הזמן להגיד לעצמי שיש כאן הזדמנות לשנות. ואולי נוח לי לבכות? כמו שאמרו לי פעמים רבות? האם באמת נוח לי לבכות?

המדריכה נתנה לי משימה. למצוא 30 דברים שאני יודעת לעשות. כי הנה, אני חייבת לסלול לי את דרך המלך לאהבה. העצמית.

תחזיק לי אצבעות שאת היום הזה שפתחתי בבכי תמרורים אסיים בחיוך מתוק.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s