רבע לארבע

התעוררתי ברבע לארבע. קמתי ככל הנראה בגלל גל חום לא ברור, כשמבחוץ מגיעה קרירות אופיינית למה שנראה בוקר סגרירי.

גם הבוקר זה מאבק. מאבק ביצר הרע שמבקש להשתלט עליי. הקבלה מבקשת שלא נכנע ליצר הרע, שניתן לאור להכנס פנימה, שיאיר בעוצמה גם כשנראה הכי חשוך.

עוד היא מבקשת לנסות כמה שפחות להתרכז בעצמך, תמיד לתת לאחר. אפשר לומר שכך חייתי מאז שאני זוכרת את עצמי. תמיד נותנת, ומרגישה שעושה זאת מכל הנשמה והלב.

זה ברמה הכי בסיסית. ברמה של לעזור לאישה לעלות על האוטובוס פשוט כי היא לא מצליחה להרים את עצמה ואת העגלה הכבדה שלה על ידי דחיפתה מאחור.

זה ברמה של לעזור לאדון למצוא את הדרך, גם אם אני ממש ממהרת, אז פותחת מפה בנייד ומדריכה אותו כיצד להגיע ליעדו.

אני תמיד בנתינה. ובכל זאת, אני מצליחה להתקרבן הרבה מאד פעמים, שנים שהתקרבנתי. האם זה התיקון שלי? או, לפחות אחד מהם?

גם כאן, עם גרשון, אני מסובבת לעצמי את הסכין בפנים עוד ועוד. תראי, אני אומרת לעצמי ושוב מתקרבנת: לא איכפת לו איך הוא גרם לך להרגיש. ואני מתייסרת בתוכי שלא איכפת לו, ושהוא חיפש רק להכניס את הזרג שלו לתוך העולם הקסום שבי.

ואז אני אומרת לעצמי, רגע, עלמה, יש לך כאן הזדמנות לא להתקרבן שוב ושוב כמידי יום.

תסתכלי על העובדה שכמה יפה את, שנתת לו את אהבתך במשך שני לילות ארוכים, נעימים וטובים.

התמסרת כל כולך, כמו שרק את יודעת. לא, אל תתני לעוד דמעות לזלוג מתוכך. האם זו טעות, להתמסר כל כולך?

להתענג מכל רגע שאת מלטפת, מכל רגע שעיניו מחייכות אלייך?

תהיי בשמחה על זה, על היכולת שלך להעניק ולאהוב ללא תנאי.

הזכרון האחרון ממנו, כשאת עודך היית חמה ומלטפת, ומוצצת, כי כל כך רצית לפנק, שעבורו אלו היו לחמי ביזיון; עליו אל לך להלקות עצמך. אנא ממך, יצר הרע, הפסק את מחול השדים הזה שמשאיר את גופי במקום ונשמתי נעתקת.

המטפל שלי אמר שהזכרון האחרון הזה, שעדיין מצית בי רגשות קשים כלפי עצמי הוא שיעור.

אני חייבת להודות, מעולם לא הייתי טובה במוסר השכל, וטרם הצלחתי ללמוד לקח מכל כך הרבה דברים מהעבר.

איך אצליח למצוא את האיזון הזה, שבין הלהט לתת ולחבק, ולנשק, ולאהוב בכל רמח איברי, לבין השמירה על עצמי מפגיעה כה קשה כמו שאני בוחרת כאן עם גרשון?

איך לשחרר? אנא אלי למד אותי את רזי העולם הזה.

תן לי את הכוחות לשחרר את הכאב, ״לזרוק את השכל״ כמו שקורא לזה המטפל שלי.

אנא ממך אלי, איני מתלוננת. אני רק מבקשת סיוע לנשמתי לצלוח את האתגר הכל כך גדול הזה.

אתמול הלכתי לישון עם לחץ בחזה, אין ספק שהצלילה הזו למעמקי עצמי נותנת אותותיה באופן גופני.

מקווה שאתה עדיין שומע אותי אי שם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s