הקלפים מספרים

הקלפים אומרים שהגיע הזמן שאקח את חיי האהבה שלי בידיים. אז ניסיתי לקלוע דרך היישומון, פגשתי את משיח שלא גאלני, פגשתי אחד נוסף שלא משך אותי וכך נעלם.

שלשום התחיל איתי אדם מקסים, אדם שכולו שליחות וטוב. אדם שנותן מעצמו למען האחר כל כך הרבה, אך בה בעת אינו מתקבל בחברה. הוא התחיל איתי באחת מפלטפורמות החברתיות. הוא טען כי אני מוצאת חן בעיניו, ושאל האם אני מעוניינת להכיר.

לאחר התחבטויות איך להשיב לבחור, כתבתי שמאד מחמיא לי שהוא פונה אליי, אך שאיני פנויה לזוגיות. הוא השיב כי ידע את התשובה. ידעתי שאני עשויה לפגוע בו, אך אמרתי לעצמי שאני אחראית על הרגשות שלי ואיך אני בוחרת להגיב, והוא אחראי על שלו.

אתמול התחיל איתי אדם נוסף באותה הפלטפורמה בדיוק, גם לו כתבתי שאיני פנויה להכיר לזוגיות. התמונה עם הספר תורה כשהוא כולו מכוסה טלית לא עשתה לי את זה. הוא שאל אותי מה צריך לקרות כדי שאהיה פנויה להכיר, אז השבתי לו כי זה אישי ושאני מעדיפה לשמור את סיבותי עימי.

שניהם היו שחומים במידה כזו או אחרת, אז אם כבר שחומים ארצה שימצאו חן בעיני פניהם, לפחות. ברגע שאני רואה שאף פניהם לא מדברים אליי, אני עושה פרסה.

עם שחום אחר יצאתי אמש. התעקש זמן רב שנפגש. נקרא דרך הודעות הטקסט מאד חיובי, הוא היה בעיקר עקבי וכל יום בדק מה איתי. כשחזיתי בו פיזית הבנתי יחסית מהר שאיני נמשכת אליו, שזה לא זה במילים אחרות.

ביום ראשון פגשתי את אמוץ בן עוף החול. קבענו ללכת לכדורת, אך כשהוא הריח את ריח הנעליים הוא איבד את כל האומץ שהיה בו ועשינו יו טרן אל דירתי. שוחחנו וכנראה שלא היה קליק מיידי. בשלב מסוים הוא התחיל לגעת ולרפרף עם שפתיו על חלקים שונים בגופי, כאשר הוא עושה זאת במיומנות על. תוך כדי שיח ומגע בידיים הוא ציין כי אני יודעת לגעת ובשלב מסוים גם עברנו למיטה.

היה לי חמים ונעים איתו והוא נתן לי חום ואהבה להם חיכיתי בשקיקה זמן רב. הוא אמר לי שאני סקסית כששכבנו סתם כך במיטה, כשאני מניחה ראשי על חזהו השמאלי, והוא מספר לי על הקעקוע שעל זרועו.

אני יודעת שאיני מספרת לעומק כמו בדרך כלל, אך הפעם מצאתי עצמי נשברת מעט, לאחר שחשב להשאר לישון והחליט בסוף שלא, אך יותר מהכל לא שוחח איתי ביום שלמחרת… ובכלל מאז.

תוך כדי שאנחנו במיטה, אחרי שירד לי, אמר כי עכשיו שהוא יודע מה אני אוהבת זה יקל על הפעם הבאה. כאילו שיש המשך ליחסים החמים שפיתחנו. אך משלא פצה את פיו, או, את מקלדתו, (כי מי מתקשר כבר בימינו?) מאז יום שני אני במיני אכזבה. שהנה חזרתי לתיכון, כל כך רציתי זוגיות, שמנעתי מעצמי מין עד גיל מאוחר בצל האמונה שגברים מחפשים בי רק יחסים מזדמנים.. והו הנה אני שוב צוללת לתהומות.

זה כואב לי כי היה לי טוב ונעים. איני בטוחה שאמוץ ואני מתאימים בכלל. התחבטתי ביני לבין עצמי האם נכון יהיה לכתוב לו משהו, ובסוף החלטתי שלא.

אז הנה, שוב לא עניינתי גבר מעבר לגוף הסקסי שלי עם השני דובדבנים בקצפת. ושוב ברור שאני עושה לעצמי את הבכי.

כי פתאום הרגשתי לא רצויה כנשמה. שוב אני רצויה רק כגוף.

זה לא שעשינו תיאום ציפיות. דיברנו על זה שרק אם יש קליק זה יעבוד. הנה, לא עבד. אבל עבד לו יופי לזיין אותי. רצה לשמוע ממני שאני רוצה שיזיין אותי.

וזה עדיין כואב לי ושורף. כי אם לא היה קליק איך היה שם חום ונשיקות שהעניק לי מיוזמתו אין סוף?

הקלפים ביקשו שלא אספר לאף אחד על הקשרים הרומנטיים שאני צפויה לבנות. אבל אתה לא אף אחד.

והיישומון? איך 100 לייקים בעשר דקות נשמע לך? מחקתי אותו, השתגע, לא חדל מלצפצף.

מודעות פרסומת

המשיח שלא גאלני

משיח הגיע הערב לביקור.

ויתקשקשו עלמה ומשיח על ספתה,

ויחל משיח מנשק אותה,

ויבקש שתוריד בגדיו,

ויעזור לה, ותחזה בנשק שלו,

צר בקצה ורחב מהממוצע ביתרו.

ותגע בו, ונוזלים חמימים יטפטפו,

וישאלה: ״איך הוא?״

ותשיב: ״יפהפה״

וישאל-יבקש: ״התרצי לישק לו?״

ותרצוהו ותיתן נשיקות מספר.

וישחררה מהנשק ויפשק רגליה,

וירד לתהום נשיותה,

ותהנה, ותתענג, ותשמיע קולות עינוג,

ויעברו למיטתה,

ויבקש שתסיר את שמלתה,

ותסיר עלמה את שמלתה,

וישכיב עלמה המיטה,

ויפשק רגליה,

וישק לה,

ויתקרב אליה צמוד,

ויתחוב נשקו אל גבעת התחמושת,

ויהנה, וינשק,

ויצא ויכנס,

כך פעמים מספר.

וישנו תנוחות מספר,

ותהיה עלמה פעם עם רגליה מעלה

ופעם בוקרת

ותתקשה כבוקרת,

ויעברו כהנה וכהנה תנוחות,

ויתחיל לכאוב לעלמה,

וימשיכו תנוחות נוספות,

ותאמר כי כואב לה,

ויפסיקו,

ויגמור בקשר ידיים של עלמה,

וינגב עצמו,

וילך לביתו.

ותשאר עלמה עם כאביה

ותחבק עצמה.

זמן טוב לומר לילה טוב

המשיח שיגאלני?

צינון שתקף אותי מונע מבעדי לישון. הצלחתי לנמנמם במשך שעה, והתעוררתי עם כאב ראש ברור שמקרין לגב, לשכמות ולזרועות. בנוסף לכל זה, הדגדגן שלי נפוח מגירוי, כך שביד אחת אני מקנחת אף ובשניה נוגעת בדגדגן לאורכו ולרוחבו, ותודה לד״ר דניאל דריי שהועיל בטובו לספק כמה תובנות בנושא בספר ׳איך לאהוב נכון במאה ה-21?׳.

הדמיון שלי מפליג לעבר חלומותיי, ואני מנסה לעורר אותם, כל עוד שעושים לי טוב. בנגיעה מושלמת בדגדגן אני מדמיינת את משיח מגיע אליי הביתה, מחבק אותי ואני קופצת עליו כבר מרוב חרמנות שיא. אני בשמלת פסים אחרי שעברתי בה יום שלם. הוא מבין על מה אני מדברת ומוביל אותי לחדרי. הוא משכיב אותי על המיטה, מחייך חיוך מרוצה שיזמתי. אני באופן אוטומטי מתקפלת לתנוחת רגליים מקופלות מעלה, והוא מפשק את רגליי בחיוך. הוא מסנן לעברי "סופסוף", ונותן לי נשיקות בפנים הירכיים. הוא מתקרב בנשיקות אל גבעת התחמושת, כך מנשק מבעד לתחתון. הוא מאד מנומס ושואל האם יכול להוריד התחתון. אני עונה לו במבוכה אדומה שכן והוא בחיוך האופייני לו עושה זאת. הוא ממשיך באסטרטגיית הנשיקות ומצפה את אזור הדגדגן כולו בקסם שלו. הוא זוכה לראות אותי מתפתלת מעונג וממשיך לנשק צרפתית, כי הגיעה זמנה של הלשון לעשות עבודתה. הוא נהנה מהמלאכה ושותק בכולה. מלקק בנמרצות ומוצץ את הנקודה העליונה ביותר. הנשימות שלי משמיעות עינוגים. אני מנסה להכניס אצבע לתוך תהום נשיותי, כדי לבדוק, אולי באמת נכון שצריך שילוב של השניים. אחרי הכל אני דיי טירונית בתחום. משיח, מיומן מעט בתחום, שם לב והיה קשוב אליי גם בלי שהגיתי מילה. הוא הבין שזה הזמן שלו להכניס את נשקו אל גבעת התחמושת פן יפספס הזדמנות לגרום לי לגמור. הוא תמיד מחייך, הוא מסתכל עליי, אני מדברת אליו רק בעיניים, והוא יודע שכדאי שיוריד את שמלתי, אם אינו רוצה לגרום לי להרגיש כחסידת גור, הוא היפסטר מתעב חרדים. לאחר שהבין כי גירה את אזור הדגדגן ושמותר לו לגעת בפטמותיי המזדקרות הוא מוצץ אחת בגאווה ואת השנייה תופס באצבעותיו ומעסה את השד. הנשק שלו זקור כבר מההתחלה, אך היות שהיה מכוסה בכל התהליך לא הבחנתי בנתון. הוא התפשט בעצמו, הוא עצמאי ולא ברור אם הוא אוהב שמפשיטים אותו. הוא מכין את נשקו למקום המחבוא המצוין בתוכי, תוך שאינו שוכח להמשיך לגעת בדגדגן. הוא דיי מיומן. אני עם רגליים על כתפיו והוא מחייך ונכנס למחבוא. הוא מרגיש את נשימותי הולכות ומתגברות והוא רוכן לצרפתית בפה, אני מבקשת להתחבק תוך שהוא מציץ החוצה ונכנס חזרה מספר פעמים. האזור רטוב ונוזלים יורדים במורד קו הישבן שלי. הוא מציץ החוצה וחוזר בזהירות פנימה, בתנועות מדודות בכדי לגעת בנקודה היחידה בה גבעת התחמושת קולטת שמישהו נכנס. כיף גדול עם משיח, הוא פרטנר מפרגן, טרם יכולתי לקרוא לו מאהב אבל הוא ללא ספק מנסה לספק את הסחורה נאמנה.

איני מצליחה לגמור למרות שהשתדל, העובדה שהיה בקשר שש שנים רצופות אינה מעידה על יכולותיו במיטה ועם כל פרטנרית הוא כנראה צריך ללמוד דברים חדשים. הוא מצליח לגמור ומבקש לעשות זאת על הבטן שלי. אם יכול היה לגמור בתוכי היה עושה זאת, הוא מציין, ונותן לי צרפתית ארוכה.

הוא מסיים ונצמד בחיבוק מאחוריי כדי להרגיש את הלמות ליבי עוד. חופן שדיי בידיו וממקם את הנשק במקום אסטרטגי, בכניסה, למקרה שירצה להטעין את נשקו בלילה.

עכשיו זה זמן טוב לישון

לילה טוב.

לחייך מבחוץ

הבוקר קמתי יחד עם הזמזום שמתריע כי אני צריכה ליטול חומצה פולית. כיוונתי אותו באופן קבוע ל-6 בבוקר. חיבוק עצמי קצר, והופ לארגוני בוקר.

שוב לא עשיתי יוגה הבוקר. הייתי חייבת להכין עצמי ליום שעומד לפני מבחינת תזונה. חותכת פירות וירקות, וממלאה בקבוקי מים. הרגשתי שאני חייבת יוגה, אבל בהילות המזון עמדה לפניה.

אז אני מנסה כמה שפחות להתמסכן, אבל אני מרגישה לבד, וזו הסיבה שאני כותבת כאן. הפלטפורמה ממלאה את התפקיד של החברה הכי טובה שעוד תהיה לי, ואת בן הזוג שיהיה לי. בשלב זה אני מבינה כפי שכבר כתבתי שזה טרם הזמן שלי להיות בזוגיות, לא משנה כמה אני רוצה בה. וכמה זמן עבר מאז שידעתי שאני רוצה.

זה הזמן שלי להשקיע בעצמי. להבין שמגיע לי לאהוב את עצמי ולא רק את אחרים. שיהיה לי איכפת מעצמי קודם לאופן בו איכפת לי מאחרים. לאהוב את עצמי על כל המגרעות. לא להלחם, לא להתנגד. ולהתנהג בעדינות, ברוך ובחום, כפי שאני נוהגת באחרים.

הלילה חלמתי על הארוס שבור הלב שלימים התחתן עם אחרת. הוא הגיע אליי לבוש בחליפת החתונה ואמר בדמעות שאשתו עזבה אותו. אוי לי ולחלומות. מה החלום הזה אומר? לא ברור.

התהלכתי היום לעבודה בחיוך. חיוך חצוני שהביא לי שמחה פנימה. גרם לי להרגיש טוב יותר. וזה נהדר ואני מתכוונת לאמץ אותו. חיוך שעושה נעים. 🙂

להרים

קמתי הבוקר בדכדוך קל.

בתקופה האחרונה אני משתדלת לא לתת לזה להשתלט עליי. אני מנסה להיות רכה ונימוכה עם עצמי כמו שאני מתייחסת בסלחנות לאחרים. מנסה לשחרר את זה, וגם אם מבפנים זה קצת יותר קשה, מנסה להיות רכה עם עצמי מבחוץ: מנסה לשמור על ההרגלים שעושים לי טוב; למרוח את עצמי בקרם גוף עם ניחוח מחרמן, לאפר את עצמי בצורה העדינה שאני אוהבת; להיות מאופרת אבל להרגיש בלי. ללבוש שמלה מתנפנפת שתתרום להרגשה הגבוהה שלי ולשמחה שלי.

הבוקר לא עשיתי יוגה, אבל חיבקתי את עצמי. כל בוקר עודני שכובה במיטה אני אומרת כמה תודות ואז מחבקת את עצמי. זה אמנם לא כמו להרגיש את הלמות הלב של אדם אחר אבל זה יותר טוב מכלום.

ביקורו של בוז׳י עלה במחשבתי הבוקר. נזכרתי בכשלון הסקס הזה, ושלמרות זאת הוא טען כי היה לו כיף. מבחינתי זה לא היה רק כשלון הסקס, זה היה גם כשלון המגע, התחושה שלי שלא הצלחתי לגרום לו לרצות להשאר. בתוך תוכי ממש רציתי שישאר.

ואז אני חוזרת להסתכל בעיניים המיישירות מבט ב״פגמים״ שלי, החיצוניים ואלה הבאים לידי ביטוי בדיבור ובהתמסכנות.

אני יודעת שזה לא תורם לי, לחפור לעצמי את הבור הזה. ושאני חייבת להרים את עצמי, ושאני מקווה כל כולי מקצות אצבעותיי עד קצה קצוות שיערי שאצליח להרים את עצמי.

האם נכון לי להפגש עם גברים זרים שיתחבו את זרגם בתוכי? מה אתה היית אומר? לתת להם להגיע לתהום נשיותי? והאם אפגוש בכאלה שירצו לתת מעצמם ולא רק לתחוב את הנשק שלהם לתוך הפינה החמימה שלי?

יוגה דגדגנית

הדבר העיקרי שאני אוהבת בדירה שלי הוא היכולת שלי להסתובב בלי לבנים במרחביה. זה מקנה לי את האפשרות לגעת בעצמי מתי שרק מתחשק לי, בלי להתחשב האם מישהו צפוי להגיע או להכנס.

ברביעי האחרון התכדררתי לצורת כדור ויכולתי לגעת בתהום נשיותי ככל שרציתי, להנות ולהתענג מכל רגע שלי עם עצמי וזו אחת מהאהבות העצמיות שאני מקפידה להחיל על עצמי.

אז זה יתחיל במקלחת, עם זרם המים על חלקי האיברים המגורים, ימשיך החוצה במריחת קרם גוף מכף רגל ועד ראש תוך שאני מקפידה לתת את מלוא תשומת הלב לכל איבר ואיבר. וכך זה ימשיך למגע הישיר בדגדגן וכל איזור הפות.

המגע הזה כל כך חסר לי. מרגישה שזקוקה למישהו שיידע ללמוד אותי היטב ובסוף הערב גם לחבק.

כשאני מתרגלת יוגה ואדריאן, המדריכה הוירטואלית מבקשת שנלבש משהו נוח, אני מחייכת לדעת שהנוח שלי זה לתרגל בתחתון בלבד. איני יודעת איך זה יהיה כשמישהו יחיה איתי בבית (ובינינו, כמהה לכך מאד), אך מאמינה כי תהיה התאמה אם ארגיש, בין היתר, נוח להתהלך במערומיי בבית.

תרגול היוגה יכול לגרום לי להגיר נוזלים כאשר אני ישובה על ארבע, בתרגול של נשימות בין תנוחת פרה לתנוחת חתול. ואולי, אולי, התרגול מתרחש למעשה במוח שלי, כשאני מרגישה את החום שעולה לי מהאזור ומתפשט לאט לאט, כאילו ששלפו אותי מסשן דוגי סטייל לוהט במיוחד.

הדוגי הזה נהיה פופולרי, ואיני בטוחה מה הסיבה לכך (לא חקרתי מספיק). בוודאי שזה לא כמו בתנוחה שאיני יודעת לשמות אותה בה אני מרגישה אותם הכי טוב: כשאני על הגב ושמה את רגליי על כתפיהם. בדוגי אני מרגישה אותם נהנים במיוחד, מה אתה אומר על זה? כדאי לי להפסיק לרצות ולהקשיב קצת יותר לגוף שלי?

זו הדרך הנכונה, זה ברור. להקשיב לגוף שלי ולהבין מה אני אוהבת. האם כל יום אצליח לגלות משהו חדש שאני אוהבת? מי יודע.

ניסיתי לחפש את מר חייכני שביקש לפרוץ את מחסום הגמירה שלי בסקס עם פרטנר. לא זכרתי את שמו המלא, ואת מספרו מחקתי באחת ההזדמנויות בהן החלטתי להפסיק להפגש עם גברים מזדמנים.

אז בינתיים עבר עליי ערב שבת עם הרבה חשק ותשוקה, זה גולש גם לשבת, ואוננות לא עוזרת במיוחד משום מה. מקווה שאעבור את היום בשלום בלי לנבוח על אף אחד.

במשרד

אל תשאל,

בשיחה פשוטה במשרד, כשאמרתי שאני משלמת על זוג אנשים בחשבונות המים, הבוס שלי, שיודע שאני רווקה וגרה לבד אמר שאני ״מקסימום חד הורית או חשוכת ילדים״ בצורה דבילית משהו. מיד הגיבו האנשים הנוספים במשרד ואמרו שזה משהו מאד רע להגיד. אני בתגובה אמרתי לו:״בוס, זה יגיע עוד לפני מה שאתה חושב״. כששאל מאיפה אני יודעת מה הוא חושב הזכרתי לו את ה״חשוכת ילדים״ שאמר רגע לפני.

גם אם בהלצה, לא אומרים כאלה דברים.

בדיעבד אני לא יודעת איך זה עבר אותי ולא בכיתי כתוצאה ממילות הביוב שהוא הוציא מפיו.